4. בלוגים

על מנת להפגין את נאורותם בפני הציבור הרחב, ישראלים נאורים זקוקים לבמה פומבית שבה יוכלו לספר לכולם למי הם מתכוונים להצביע בבחירות בשבוע הבא, איפה הם יאכלו מחר, ועם איזה אקס מיתולוגי הם שכבו בשבוע שעבר ועכשיו-הם-נורא-מתחרטים-כי-זה-מסובך. לצורך כך, כל ישראלי נאור חייב לפתוח בלוג, שהוא סוג של יומן אינטרנטי שבו הישראלי הנאור יכול להרגיש חופשי לכתוב על כל אותם דברים אישיים וחושפניים שאיש אינו יכול להבין פרט לו עצמו ולעוד כמה עשרות אלפי בלוגרים כמותו, שכולם עברו בדיוק אותו דבר – אבל ממש! – ולקח להם שנה לצאת מזה. מידת ההבנה יוצאת הדופן של בלוגרים נאורים זה את זה באה לידי ביטוי בסמיילי וחיבוק וירטואלי בתגובות.

הישראלים הנאורים נחלקים באופן גס לשתי תת-קטגוריות: (1) בלוגרים הכותבים בלוגים שמרוכזים בנושא מסוים, שהוא פוליטיקה, האינטרנט, או בלוגים באינטרנט (להלן: בלוגים רעיוניים); (2) בלוגרים הכותבים בלוגים שמרוכזים בנושא מסוים, שהוא הם עצמם (להלן: בלוגים אישיים). העדות האולטימטיבית להיותו של בלוג מסוים בלוג אישי היא שמי שכותב אותו אינו חתום עליו בשמו האמיתי. עבור בלוגרים ישראלים נאורים, אין דבר אישי יותר מכך שהם לא מוכנים שתדעו איך קוראים להם. אם ישראלי נאור חתום על בלוג בשמו האמיתי, דעו כי מדובר בבלוג רעיוני. דרך אחרת לזיהוי אופיו של הבלוג היא באמצעות האתר שבו הוא מתאכסן. בלוגרים רעיוניים כותבים ברשימות או בבלוגים עצמאיים; בלוגרים אישיים כותבים בישראבלוג; בלוגרים בדה מרקר כותבים לחברים שלהם; ובלוגרים בבלוגלי כותבים לעצמם. אם אתם פוגשים ישראלי נאור הכותב את הבלוג שלו בתפוז, הרי שמדובר בישראלי נאור מהסוג הלא נכון.

על מנת לחשב את מידת נאורותו של כותב הבלוג, יש לחלק את מספר התגובות שהוא מקבל במספר התגובות שהבלוגר כותב לאחרים. בלוגרים נאורים במיוחד מקבלים מאות תגובות ואינם מגיבים אף פעם לאחרים. בלוגרים נאורים פחות מגיבים ומוגבים במידה שווה. ואם אתם פוגשים מישהו שרק מגיב אצל אחרים, דעו שהוא איננו ישראלי נאור.

הישראלי הנאור עסוק באופן אובססיבי במספר הקוראים והמגיבים של הבלוג שלו. עם זאת, על מנת לשמר את דימויו הנאור, חשוב לישראלי הנאור להדגיש מדי כמה דקות שהוא כותב רק בשביל עצמו ולגמרי לא אכפת לו מי עוד קורא. (אם הישראלי הנאור כותב בלוג אישי, הוא יהיה עסוק כל העת גם בחשש שמא זהותו האמיתית תיחשף.) אם תשאלו את הישראלי הנאור מדוע הוא לא פותח מסמך וורד בבית וכותב שם כדי להבטיח שיוכל לכתוב רק לעצמו בלי להיחשף, הוא ייעשה מבולבל ועצוב ויגיד לכם שזה לא קשור. אחרי זה הוא ירוץ להתלבט בנושא בבלוג עד שכולם יחבקו אותו בתגובות והוא יהיה פחות מבולבל.

מאחר שלכל ישראלי נאור יש בלוג, הרי שבאופן טבעי הבלוגוספירה – הסביבה הווירטואלית הנוצרת כאשר עשרות אלפי ישראלים נאורים כותבים זה לזה באופן אירוני, מתוחכם ומודע לעצמו על פוליטיקה, סקס ודיכאון – היא סביבה נאורה הרבה יותר מזו שבה הישראלים הנאורים מעבירים את זמנם ביומיום. לכן, תוך זמן קצר מרגע שהישראלי הנאור פתח בלוג, הוא מתפתה לפגוש את כל חבריו הבלוגרים הרגישים והנאורים ולהזדיין איתם. כאשר הישראלי הנאור מגלה שברגע שהם יוצאים מהבלוגוספירה, הישראלים הנאורים והרגישים הופכים להיות ישראלים פחות נאורים ופחות רגישים, הוא סוגר את הבלוג ופותח בלוג חדש תחת שם אחר, שאליו הוא מזמין מיד את כל הבלוגרים הישראלים הנאורים והרגישים שאיתם לא הזדיין עדיין. אלה מזמינים מיד גם את הבלוגר המוחרם, והתוצאה היא שמספר הבלוגים בבלוגוספירה גדל ביחס ישר למספר הזיונים בין בלוגרים נאורים ורגישים, בה בשעה שמספר הישראלים הנאורים המחזיקים בלוג איננו משתנה כלל.

מדי כמה שבועות, לישראלי הנאור הכותב בלוג נעשה משעמם והוא יוזם “פרויקט”. הרעיון העומד מאחורי הפרויקט יכול להיות מגוון מאוד, החל ב”חמישה דברים שלא ידעתם עלי” וכלה ב”שבעה דברים שלא ידעתם עלי”. במסגרת הפרויקט הישראלי הנאור כותב בדיוק את אותם דברים שהוא היה כותב בלי הפרויקט, אבל מוסיף עוד פסקה בסוף שבה הוא מבקש גם מחמישה (או שבעה) ישראלים נאורים אחרים לכתוב את אותם דברים שהם היו כותבים בלי הפרויקט. פרויקטים הופכים את הישראלים הנאורים לשמחים מאוד, כי הם מרגישים מיוחדים ומקוריים ומקובלים חברתית. אם אתם רוצים להתחבב על הישראלי הנאור – בקשו ממנו להשתתף בפרויקט.

________________________________________________________

הפוסט הזה הוא חלק מפרויקט “הלינק שאינו נגמר”, שאליו התבקשתי להצטרף על ידי תום מישראבלוג. את הלינק אני מעביר לעדי שורק הנפלאה, הכותבת ב”רשימות”.

________________________________________________________

המסלול שעבר הלינק עד היום:

סיני גז –> עידו קינן –> אטימולוגיה עממית –> מעיין דר –> המזבלה –> יוני
ציגלר –> יאיר יונה –> שמוליק כץ –> נדב לזר –> אורי איילון –> ד”ר אייל גרוס –> אייל ניב –> נתי יפת –> דותן –> נדב פרץ –> שחר –> דובי –> גדי
אלכסנדרוביץ’ –> נמרוד אבישר –> אלעד –> תום –> נאור –> עדי שורק

________________________________________________________

בלוג זה מבוסס על הבלוג “Stuff White People Like” של כריסטיאן לאנדר.

נאור | 5 בפברואר 2009 | כללי | תגובות